מחזור סדנאות הקיץ יצא לדרך, בהצלחה! להרשמה למחזור החורף, צרי קשר אחרי החגים

(השוני שביננו)

השוני הזה ביננו הוא הברכה הכי גדולה שיכולה להיות לי. כי אם נודה על האמת, הוא כל כך משלים אותי שאני בעצם לפעמים קצת מקנאה... אפילו מעריצה. אני מתפעלת מהיכולת שלו לעשות אחרת ממני, להיות קליל איפה שאני כבדה או להיות מדוייק איפה שאני מתפזרת. לחיות ברוגע במקומות שאני לחוצה או להיות לארג' כשאני מחשבנת כל שקל...

ארטיק מצופה ב-15 שקל

לאה הגיעה אלי כדי לצאת מהפלונטר עם בעלה.

הוא לארג' בלי חשבון שחי את החיים היפים. בגד הוא קונה הכי איכותי והיא מחטטת ביד שניה ("יש שם יופי של מציאות"). במסעדה הוא מרשה לעצמו להזמין דג והיא מעדיפה שיתחלקו בארוחת בוקר… ("אם כל אחד יזמין דג נצא בחובות") ליומולדת של הבן הוא קנה מגשי פיצות לכל החברים והיא כמעט התעלפה כי תיכננה על עוגה כושית בייתית ("עם הפיצות האלו היה אפשר לשלם חשבון חשמל") ובפארק היא קונה לילדים קרטיב קרח בשני שקל והוא מעדיף לשמח אותם בארטיק מצופה ב-15 שקל ("זה סתם פינוק").

יש ביננו שוני.
השוני שאהבנו ושבגללו נמשכנו אחד לשני, שהרגיע ושימח אותנו
אבל מה
אחרי שהקסם הראשוני פג, יש לי כל הזמן מה להגיד על השוני הזה.
הלארג'יות שלו נראית לי פתאום בזבזנות
הנתינה שלו היא בעצם פזיזות
ומה שהוא מרעיף עלי, חונק אותי
אז מה לעשות עם השוני הזה??

שוני של ביחד

אם הייתי שואלת כל אחת אם היא רוצה בעל ממש כמוה באופי ובהתנהלות. אבל ממש. התשובה שלה תהיה כמעט תמיד "רק לא כמוני…" כי זה יכול להיות, אחת מהשתיים, או מלחמת עולם שלישית ו"בטח תוך חודש אנחנו על מדרגות הרבנות" או שיעמום אחד גדול…

השוני, שהוא לעיתים מזרח ומערב, הוא בעצם לא בעיה, אלא ממש הפוך. הוא מה שהביא אותנו להידבק אחד לשני ולהתחתן ואולי אם הוא לא היה כל כך שונה ממני הייתי עדיין רווקה…

למה זה נעם לי בהתחלה? כי בבועת ה"ירח דבש" השוני הזה סיפק לי צורך, הרגיע אותי והיה לשרותי.

ולמה זה עכשיו זה מפריע לי ואני מנסה לשנות את זה? כי קצת אחרי שהשוני הזה נתן לי וסיפק אותי – הוא פתאום דורש ממני דורש ממני. הוא תובע ממני התגמשות, סובלנות, והפשלת שרוולים כדי לעשות עם עצמי עבודה ולכן הוא מעיק עלי או נראה לי לא נכון או לא כמו שצריך… בסופו של דבר, מה שחיבר, הלחים ביננו, יוצר עכשיו מלחמה…

מה נורא חשוב לדעת?

שבעלי לא עושה שום דבר לא נכון, אובייקטיווית, אלא בסך הכל חושב אחרת ממני וזה לגמרי לגיטימי, הרי הוא גדל בסביבה שונה משלי, ויש לו אופי או הרגלים שונים ממני.

אם ארד מעמדת השופטת או המחנכת ואחזור לראות שהשוני הזה זה הדבר הכי מעניין ומושך אצלו, אוכל לשמוח בשחור-לבן שיש ביננו, כי הלבן או השחור שלי זה חזק או ריק מדי אבל ליד הניגודיות שלו – יכול להביא לחיים שלי עניין, עומק, הערכה וכבוד.

שוני של השלמה

השוני הזה ביננו הוא הברכה הכי גדולה שיכולה להיות לי. כי אם נודה על האמת, הוא כל כך משלים אותי שאני בעצם לפעמים קצת מקנאה… אפילו מעריצה. אני מתפעלת מהיכולת שלו לעשות אחרת ממני, להיות קליל איפה שאני כבדה או להיות מדוייק איפה שאני מתפזרת. לחיות ברוגע במקומות שאני לחוצה או להיות לארג' כשאני מחשבנת כל שקל…

כמה השוני הזה יכול להיות נפלא אם רק אתייחס אליו בצורה חיובית ואז הוא יהיה מנוף אדיר שלנו כזוג לחיות טוב יותר ואפילו יכול לפתוח לי אפיקים חדשים של הסתכלות על העולם או על עצמי… הרי אני גרועה בכספים – והמומחיות שלו יכולה נורא להקל עלי. הוא טוב ביחסי אנוש ואני ממש לא, אז זו ההזדמנות שלי להעביר לו, אם ירצה, את היחסים עם השכנים או המשפחה. אם הוא לארג', אז אני יכולה ליהנות נורא מהנתינה שלו ומאיך שהוא מפרגן לנו שיפוץ בבית או אוכל משובח לשבת. אם הוא רציני – זה נותן לי בטחון ושקט ואם הוא טיפוס קליל, אני יכולה לשמוח שמישהו תמיד ידאג לאווירה הטובה בבית…

שוני של לימוד

יותר מזה – אם הייתי רגע מתבוננת – הייתי מגלה שהקדוש ברוך הוא, בחמלתו הרבה, סידר לי שיעור מדוייק לחיים. השוני הזה הוא בכלל לא בטעות. הוא טומן בחובו תיקון גדול עבורי.

אם אני איטית, למשל, זה ברור שזה תוקע אותי בהמון עיניינים בחיים והייתי מתה קצת לאזן את זה. לא פלא שבחרתי טיפוס מתקתק כי זה הכי קוסם לי.

אבל, אם אני שיפוטית או עצבנית כי הוא לחוץ ולא בשאנטי כמוני – פיספסתי.

אני יכולה להבין שיש לי כאן לימוד עמוק מעין כמוהו על לצאת מהקופסא שלי, מהכלא שלי, לראות איך עושים דברים אחרת וללמוד שזה אפשרי. לדעת, למרות שזה נראה לי חלום, שאני יכולה לקום מוקדם בבוקר לפני הילדים או לארגן שבת כבר ביום חמישי, כמו השכנות שלי…

וכמובן גם להיפך, אם אני טיפוס זריז ומסודר והוא מסורבל ואיטי, ברור שבחרתי בו כי התיקתוק שלי מתיש אותי וכבר הביא אותי, לא מעט, למחוזות שאני לא אוהבת… אולי אני פזיזה או לוקחת הכל בלחץ או שאנשים מרגישים לידי מותקפים ואז אני יכולה להציץ על הבעל האיטי הזה ולראות כמה שהוא לוקח את החיים בקלות וכמה הוא שקול או כמה אנשים אוהבים להיות בחברתו כי הוא מסתכל לכולם בגובה העיניים… אני יכולה ללמוד ממנו מתינות או יחסי אנוש, או להשאיר את הנעליים בסלון ואת הכביסה למחר – והעולם לא יתהפך…

מראת הזוגיות משקפת לי שאפשר להרפות ולנסות להיות קצת משהו אחר.

השאלה היא מה אני עושה עם השיעור הזה?

נשארת בקופסא שלי ומתמרמרת שהוא לא כמוני או בוחרת ללמוד דווקא ממנו שיעור לחיים?

בגמרא מובא שיש שלוש דרגות של שלום: נהר, ציפור וקדירה.

נהר – הבחינה הנמוכה ביותר, בה כל טיפות המים מתמזגות לנהר אחד וזורמות יחד. ציפור – דרגה גבוהה יותר, בה כל ציפור נשארת בפני עצמה, אבל כולן עפות יחד בכיוון אחד וקדירה – הדרגה הגבוהה ביותר, הוא המצב בו כל אחד מן המרכיבים בקדירה: שעועית, תפוח אדמה או בשר, שונים זה מזה, אבל דווקא בזכות ה"וויתור על הבלעדיות" והעושר שבשוני, משביחים את הקדירה ומתמזגים לתבשיל אחד.

הקדוש ברוך הוא זיווג אותנו שונים ולא סתם. אם אני לא שופטת את השוני אלא בוחרת ליהנות וללמוד ממנו, אני יכולה להעשיר את חיי ולקבל בעל במתנה.

אחרי שלאה, מתחילת המאמר, הגיעה אליי עם שק של טענות על הבעל הבזבזן שלה, היא הבינה שזה לגיטימי וראתה כמה זה יפה ומאזן אותה. הבעל הזה הפך אצלה בראש, מפגישה לפגישה, ללארג' שאוהב את החיים…

מה קרה אז? היא פתאום התבוננה גם על עצמה כבר אחרת. כבר לא חסכנית אלא אחת ש"שורדת בקושי את החיים"… ואז קרה מאליו דבר מקסים – היא כבר לא רטנה על בעלה אלא קצת קינאה בו…

בפגישה הבאה היא הגיעה אלי כבר לא עם בעיה זוגית אלא כדי שאני אעזור לה איך להיות יותר מפרגנת לעצמה… "אני רוצה לדעת לחיות בכיף, כמוהו"…

"אולי פשוט תשאלי את בעלך איך הוא חי". אמרתי לה. "למה את צריכה אותי אם יש לך בבית כזה מומחה לחיים היפים??"

אהבתם? שתפו את הפוסט:

אני כאן כדי לספר לך
שהורות יכולה להיות קלה ונעימה!
שבעל חבר טוב ושותף לחיים זה אפשרי לגמרי!
ושאין יותר כיף מלהיות ילדה של אמא ואבא!

אין כאן טיפים וגם לא רעיונות גבוהים,
אלא גישה הכי תכל'ס שיש, כמעט גאונית,
להעיף את החיים ופשוט ליהנות מהם.

בואי איתי להתחיל את השינוי בבית ובלב!

הצטרפי לקבוצת הווצאפ השקטה שלי ויחד עם מאות נשים, קבלי מדי שבוע, תכנים קצרים וסרטונים: