הגעתי לסדנא עם בעל מקסים. תומך, מכיל, עוזר, סבלן ואוהב אבל — הרגשתי שיש בינו קרירות בתקשורת, שאין ביננו מספיק אינטימיות… לפעמים הרגשתי שאני לא אוהבת אותו… ושאולי אין מה לעשות כי ככה זה חיי נישואין.
במשך הסדנא עברתי עם דקלה תהליך לא ארוך אבל מאוד משמעותי ועמוק.
הבנתי שבמשך כל החיים שלנו יחד – אני מנסה לחנך אותו ומבקרת אותו בלי הרף. אמנם כלפי חוץ לא דיברתי ולא ביקרתי, אבל בליבי אף פעם לא הערכתי אותו באמת, כי הייתי סוג של “משגיח הכשרות” שלו… ובעצם התנשאתי מעליו ושפטתי אותו בלי הרף, מה שהביא אותו להתרחק ולא לשתף אותי בחייו הפרטיים.
הבנתי באופן גורף שהוא חי, חושב ונוהג אחרת ממני – אבל שזה לגמרי לגיטימי ושהוא לא אמור להיות עוד ילד בבית, אלא ראש המשפחה, שמרגיש רצוי ושווה בבית שלו.
באופן טבעי, וללא מאמץ, התחלתי לסמוך עליו, להתייעץ איתו ולשאת אליו עיניים.
כיום, אחרי הסדנא – התפטרתי ממשרת “הרבנית” וקיבלתי בחזרה בעל, שמתייעץ איתי ורוצה יותר ויותר את קירבתי. בעל שמרגיש מוערך וחשוב בבית שלו.
אני מוצפת ברגשות חמים לבעלי, אני הרבה פחות מתוחה ושיפוטית כלפיו, אני בן אדם שמח ונינוח יותר והחיים מחייכים אלי! דקלה, היית שליחה משמים!