למה אני לא עושה שינוי מבורך בחיים שלי?? אני בטוחה שהגיל, הכסף או אולי העבר תוקעים אותי, אבל מה אני כן מרוויחה ובגדול?? | להתבונן על הרצונות שנסתרים ממני
תמיד קינאתי במאורגנות האלו שהבישולים של שבת מוכנים כבר ביום חמישי, החלות בשישי והעוגות נשלפות להן מהמקפיא… למה אני דוחה לרגע האחרון ומכניסה בלחץ את השבת?? למה אצלי הכל תמיד מחכה למחר?
___________
בניגוד למה שחשבנו עד היום, במקומות שאנחנו לא מצליחים לעשות שינוי בעניין שחשוב לנו, יש לנו שני רצונות סותרים.
רצון חיצוני, זה שאומר לנו לא לדחות דברים או להתחיל לאכול בריא או לשנות מקום עבודה ורצון פנימי, שלא תמיד מודע לנו, ש"בגללו" אנחנו דוחים שוב ושוב, ממשיכים לאכול ג'אנק ונשארים באותו מקום עבודה.
ברצון החיצוני, נדמה לנו שאנחנו רוצים לעשות שינוי אבל לא יכולים מהמון סיבות ואילוצים: הסביבה או התורשה, האופי שלנו, המזל וכו', אבל הרצונות הנסתרים שלנו מספרים לנו את האמת הפשוטה וההגיונית שאנחנו בעצם לא רוצים…
כי באמת אם נתבונן בכנות, נגלה שגם אם אנחנו, לדוגמא דוחים למחר כל דבר, יש דברים שנהיה אקסטרא זריזים, כמו אם נצטרך להגיע לקבל את הפרס הראשון בלוטו… למרות שטענו שנים בנחרצות שזה "גדול עלינו"… איך קרה שהמשימה הבלתי אפשרית נהייתה כל-כך קלה?? כי פשוט רצינו. רצון הוא הדלק של כל מעשה ולכן אם לא עשינו את השינוי המיוחל – האמת הלא תמיד נעימה לדעת היא שעד עכשיו לא רצינו…
אבל ל-מ-ה ? ?
יש המון מניעים, לא תמיד מודעים, ל"למה" הגדול הזה.
אולי אני מפחדת מ"מה יהיה כשתיפתר הבעיה", מה יקרה כשאני כבר לא אהיה מובטלת או חולה או בודדה או כועסת-כרונית? אולי יותר נוח לי להאשים את אמא שלי או את בעלי, את האופי או את המזל במקום התקוע כדי לא לקחת אחריות?… אולי עם המשקל העודף, חוסר המימוש העצמי, הרווקות המאוחרת או הכעס אני מעדיפה להיות קורבן? חשובה? צודקת? להיות נזקקת? מתלוננת? עליונה?
עד כמה שזה יישמע לא תמיד הגיוני, אני לא עושה שינוי בחיים שלי – כי שם יש לי רווח! רווח שאני לא תמיד מודעת אליו. אני אמנם משלמת מחיר כבד, אבל הרווח שווה לי יותר…
ה-בירור החשוב ביותר כדי להתחיל לשחרר את החיבוק-דוב הזה מהקושי שלי הוא שאלת השאלות של "מהו הרווח שלי, מה יוצא לי מזה כשאני נשאר עם הבעיה?"
לאתר את הרווח
לשיחת ייעוץ הגיעה אשה, (סיפור אמיתי בשינוי פרטים) שעובדת כעצמאית, שהתלוננה על חובות שצברה בגלל דחיינות.
"מה מונע מבעדך להספיק את מה שאת רוצה?" שאלתי.
"החובות לא מניחים לי לעבוד בראש שקט. אם היה לי רוגע הייתי עובדת ומרוויחה מספיק…"
שאלתי אותה אם יש דברים בבית שהיא עושה ללא דיחוי והיא סיפרה שהיא ה-קונדיטורית של המשפחה.
"אז מה קרה שם? שאלתי, הרי גם שם יש חובות וטרדות…? איך שם את לא דוחה ועוד נהיית "אשת חיל?"—
אחרי סדרה של שאלות "גילינו" את הרווח…
בכל תחומי החיים, כמו באפיה – היא תמיד "וואו" ועושה דברים בגדול אבל כשזה מגיע לעבודה הבנאלית שהיא עוסקת בה שם היא מרגישה הכי לא "וואו", ולכן רוצה לא לעשות אותה ומביאה את עצמה, לא במודע, לא להספיק…
למרות המחיר היקר של החובות – אותה אישה הייתה מוכנה לשלם את מחיר הרווח ולהישאר ה"סופר-וומן", שלא מתעסקת בזוטות כמו בנקים, סידורים או… עבודה בנאלית…
רוצים להישאר שם
לא רק ב"איך" של החיים אנחנו רוצים, לא במודע, להישאר תקועים, אלא לעיתים גם ב"מה".
בסיועו האדיב של הרצון הלא מודע , פעמים רבות נייצר בעיה שנראית הכי "נסיבות החיים"…
במקרים מסוימים, רווקות מאוחרת, עקרות (כשאינה בעיה פיזיולוגית), חוסר יכולת למצוא עבודה ואפילו מחלה יכולים להיות מגוייסים לצורך הרצונות הלא מודעים שלנו.
למה אני, לדוגמא, לא מתחתנת עד גיל מאוחר?
אם עד היום חשבתי שפשוט "לא הגיע הבחור הנכון" או ש"ידוע שבדור שלנו הבחורים לא מספיק איכותיים" נגלה שגם שם אני משלמת מחיר יקר עבור הרווח הלא מודע.
יש רווקות שחושבות, לא במודע, שהן "סוג ב'" ולכן – מרחיקות מהן את החתן המיוחל כי "מי אני שמישהו ירצה אותי"… יש רווקות שבטוחות, בלי לשים לב במודע, שבן זוג זה בוס קשוח, אז למה לי בעצם להתחתן עם אחד כזה?? ועוד… ולכן, למרות שהן מתפללות על זה ללא הרף ויוצאות לשידוכים בשרשרת, מה לעשות, המציאות העגומה היא שהן לא רוצות להתחתן…
לרצות "נקי"
לשיחת ייעוץ אצל אחת היועצות, הגיעה אישה נשואה עם ילד בן שש שעדיין לא זכתה לילד נוסף. "אני מבינה", כך אמרה, "שאולי משהו אצלי תקוע בראש…"
כשנשאלה את ה-שאלה של "את רוצה?" שהיא תמיד תחילת הייעוץ, ענתה ב"מאוד" נלהב… אבל כשהן חפרו קצת יותר, תארה שלגדל את הילד שלה זה מלחמה יומיומית, וכמה שגידול ילדים זה, כלשונה, משימה בלתי אפשרית…
"אז בעצם", אמרה אותה יועצת, "כמה שזה כואב לשמוע, את לא רוצה שיהיו לך עוד ילדים…" והשאירה אותה המומה מהגילוי.
וכאן, בסייעתא דשמייא, היה גם הפי אנד. אחרי כמעט שנה קיבלה היועצת טלפון מרגש של "את מוזמנת לברית!"—
______
מסביר בעל הסולם, הרב אשלג זצ"ל, שהשפע של הקדוש-ברוך-הוא, בניי, חיי, מזוניי והצלחה, גשמית ורוחנית הוא משל לאור השמש, שמאיר ברחמיו לכולם בצורה שווה. למה הוא לא מאיר גם לנו? כי אנחנו אלו שסוגרים את התריס ועוד טוענים שחשוך… אם נרצה, נפתח את התריס לרווחה להשפעתו הברוכה והרחומה של השם ונאפשר לשפע שמזומן לנו – להאיר ולהגיע גם אלינו.
