אימהות יקרות של ילדי ישראל! ☔
מעילים. מטריות. קפוצונים…
חודש טבת הגשום, עם החנוכיה המרצדת בחלון ומעוז צור. זה זמן של בית…
אני זוכרת שלפני כמה שנים חברה ניגנה לי על ייסורי המצפון האימהיים שלי (כמה קל לעשות לנו את זה…) וסיפרה לי שכל יום היא מכינה סופגניות אחרות כדי שלילדים יהיו ריחות, טעמים וזכרונות נעימים מהבית… (אוף! האימהות המשקיעניות האלו…) אני זוכרת שהייתי, באותו ערב, מחוקה מעייפות, אבל למרות הכל ולמען הילדים (או אולי למען עצמי, שיהיה להם זכרון טוב ממני…) קמתי בכח ללוש עיסת סופגניות… נחשו מה קרה איתה?
לא יודעת איך אבל היא החמיצה… ואחריה גם אני, ממש לפני שבעלי הגיע להדליק את החנוכיה (ומה הוא יזכור אחר-כך???)
למחרת, לקחתי פטיש ויתדות ומיקמתי את הפרמידה היטב חזרה במקומה. שלחתי את הבנות לקנות סופגניות בחנות… ובזמן הזה – הלכתי לנוח, כדי להיות רעננה כשבעלי יגיע להדלקה.
סופגניות מעשה בית? בשמחה, אם יתאפשר לי…
וגם אז – לא למען הזיכרונות של הילדים, אלא כי פשוט כיף לי לשמח את בני בייתי…
חנוכה שמח! ⛅
למה אמא שלי לא באה לעזור לי אחרי לידה?? למה חמותי לא מספיק חמה לנכדים…
קיראו מאמר חדש שכתבתי למגזין "פנימה" על הסבתות של היום.
⛄
וגם
תראו מה הראל חצרוני, מ"הזולה של חצרוני", כותב על כיבוד הורים >>
💧
