החופש הגדול תמיד הלחיץ אותי.
מה לעשות עם הילדים? איך להפעיל אותם? לאן ניסע?
חששתי מהתלונות שלהם ומההשוואות שלהם מול החברים והשכנים, שהרבו לצאת לשלל אטרקציות ופעילויות.
עקב ריבוי התלונות, כשהרגשתי שאין לי ברירה, הייתי מוצאת את עצמי באופן קבוע, יוצאת לפארק או נוסעת איתם לפעילות מחוץ לעיר, בחוסר חשק גמור, אבל כשהיינו חוזרים מיום עמוס פעילות ועתיר הוצאות, לתדהמתי, היו הילדים עדיין מוצאים על מה להתלונן…
אחרי שהשתתפתי בחוג של שפר החלטתי שאני משנה כיוון.
הפסקתי להילחץ מהתגובות שלהם ובעיקר – הפסקתי לחשוב שחופש גדול זה בעיה שלי…
החלטתי לסמוך על הילדים שלי במאת האחוזים שהם יודעים ורוצים העסיק את עצמם והעברתי להם את האחריות על הזמן הפנוי שלהם.
הבנתי שיש לי ילדים נפלאים, אחראים ובוגרים, ויש להם את היכולת והיצירתיות לארגן לעצמם מגוון פעילויות – בעצמם.
אני מודה, לא כל הימים היו דבש.
היו ימים שבהם הילדים איחרו מאוד לקום, לפעמים הם מרחו את הזמן במריבה על גרביים או מי קיבל יותר קורנפלקס, אבל אני באמת סמכתי עליהם.
החלטתי לא להתערב ולכבד את ההחלטה שלהם מה לעשות בזמנם הפנוי.
מה שקרה זה שיום אחד, אחרי שעות של “מסטיק” במיטה ועל הספה בסלון, אני שומעת את הילדים שלי בחדר העבודה: הם קמו והחליטו לארגן לעצמם קייטנה.
הקייטנה כללה שירים, הפעלות, יצירות ויציאות לגינה… ואני חשבתי שאני חולמת. הילדים לקחו בשתי ידיים את האחריות וכל החופש היה נראה אחרת לגמרי. רגוע. זורם ונינוח
אותו חופש היה נקודת המפנה אצלינו בבית שהביאה אותי לראות עד כמה הילדים יכולים להפתיע כל פעם מחדש ביצירתיות שלהם וברצון שלהם להעסיק את עצמם, בעצמם.
