אסתר היא ילדה שמצליחה להתיש אותי בנושא הממתקים. אני משתדלת לדבוק בקו הבריא, אבל אסתר, אחרי תחנונים ובקשות, מקבלת ממני כסף, באופן בלעדי, כדי לקנות ממתקים.
אחרי שהעליתי את הבעיה ודיברנו עליה, ראינו שמדובר לא רק בממתקים. אסתר בעצם מקבלת כל הזמן מה שהיא רוצה, בשונה משאר האחים – חוגים, בגדים, הנחות בעזרה בבית או בעמידה בכללים הנהוגים.
“איך את מסבירה את ההתנהגות הזאת?” שאלה אותי המנחה ואני עניתי שאולי היא לא מקבלת ממני מספיק חום ואהבה… לכן היא מחפשת פיצויים בצורת ממתקים”.
למדנו בחוג שאהבה של אמא היא ללא תנאי ושהורים שונים מביעים את האהבה שלהם בדרך שונה.
הבנתי שמכל עבר מנסים ללמד אותי איך לאהוב את הילדים שלי וכך נוצר מצב שאני במתח אם אני אכן אוהבת או לא ואיך. עוד הבנתי שהמרתי את האהבה החזקה והמהותית ביני לבין ביתי באהבה כמותית – של זמן ומקום, אבל בעצם לאהבה שלי אין חוקים וכללים – אלא היא משהו פנימי, שאף אחד לא צריך ללמד אותי…
בשבוע שאחרי החוג ראיתי שההתנהגות המתישה של אילה התאפשרה עקב הבלבול שלי עם עצמי. ואז שמתי לב, לראשונה, שבעצם כל מה שאסתר רוצה, אני אכן נותנת לה. "אז איך הצלחתי להשתכנע", שאלתי את עצמי, "שהיא לא מקבלת מספיק? אני ממש סביבה, ורק סביבה, כל היום".
בסופו של דבר, בעזרת החוג הצלחתי להירגע מרגשות האשם וההיסוס שלי ולסמוך על עצמי שאני אוהבת במידה ובמקום הנכון. החלטתי בלב שלם כמה ואילו ממתקים או שאר מותרות לתת לאסתר. והכי חשוב – היום אני יודעת שהקשר האמיתי בינינו באמת לא זקוק לשום תנאי.
